יש האומרים כי בריחת שתן בזמן קיום יחסי מין נחשבת כתופעה שכיחה יחסית בקרב נשים שלא ניתן לספק עבורה שכיחות היתכנותה נתונים מדויקים עקב אתגר באיסוף נתונים מהימן, לאור כך שלכאורה, יש נשים אשר לא מדווחות על כך לרופא הנשים. מדובר בתופעה אשר לא מתרחשת אצל גברים עקב הבדלים במנגנון ספציפי המונע מעבר שתן דרך פין זקוף.
אילו גורמים המדע מייחס עבור בריחת שתן בזמן קיום יחסי מין?
אחד הגורמים המרכזיים המיוחסים לתופעת בריחת שתן בזמן קיום יחסי מין הוא היחלשותם של קבוצת שרירי רצפת האגן, או לחילופין, צניחה של שלפוחית השתן לקרקעית האגן. מדובר במצבים אשר מתרחשת בהם עליה בלחץ תוך בטני, תוך העצמת הלחץ על שלפוחית השתן, כך שהיא מתרוקנת בעקבות המצב. יש המייחסים את היחלשותם של שרירי רצפת האגן ללידות סמוכות זו לזאת, לידות מאקרוזומיות, וכיוצא בזה.
במקרים מסוימים, שלפוחית השתן יכולה לצנוח לכיוון הנרתיק ובמהלך חדירה ווגינלית, הפין כמו דוחק או מפעיל לחץ על השלפוחית, ובכך מגרה את הדחף לתת שתן. יש שיגידו שניתן לייחס לכך גם את הרפיית שריר הדטרזור שבשלפוחית, אולי עקב הופעתם של רגשות מסוימים. יש המייחסים לתופעה זו שם מקצועי (cataplexy), וכמו טוענים שהדבר יכול להוביל למעין בריחת שתן ספציפית דוגמת בריחת שתן מצחוק – אשר מיוחסת לרוב לפורקן אורגזמי.
איך לזהות בריחת שתן בזמן קיום יחסי מין?
בריחת שתן בזמן קיום יחסי מין יכולה לבוא לידי ביטוי ברמה קלילה של דליפה, דוגמת טיפות בודדות בלבד בזמן אורגזמה נשית, או אפילו לאורך תקופת המשגל בשלמותו. אם כי ישנן רמות גבוהות יותר של מתן שתן. במקרים מסוימים, אפשר שהדבר יופעל רק בהינתן תנוחה מסוימת, או בהינתן הפעלת שרירים מסוימים – ובמקרים אחרים בריחת שתן בזמן קיום יחסי מין יכולה להיות מופעלת גם בלי קשר לתנוחה ספציפית במיוחד.
לעתים, מצב של בריחת שתן בזמן קיום יחסי מין יכלול לא רק בריחת שתן בעת קיום יחסי מין, אלא גם מחוץ ליחסי מין – זאת אומרת, בכל מקרה בו עולה לחץ תוך בטני. בין אם מדובר על פעולה פיזית או צחוק. יש המייחסים לתופעה אתגרים חברתיים ואף נפשיים. בין היתר: הימנעות מקיום יחסי מין, ואף רגשות של מבוכה ובושה. על כן, יש שיגידו שחשוב להתחיל בקבלה עצמית וחמלה עצמית, כאחד מהצעדים הראשוניים לוויסות התגובה האישיותית.
מה יכול לכלול תהליך אבחוני עבור בריחת שתן בזמן קיום יחסי מין?
ניתן לאבחן בריחת שתן בזמן קיום יחסי מין על ידי פירוט תסמינים, בדיקה של תרופות קיימות (אם בכלל), ניתוח היסטוריה רפואית קודמת, ביצוע בדיקות גניקולוגיות ופיזיולוגיות מלאות כדי לזהות גורמים רלוונטיים ואף בדיקות אחרות באם רלוונטי.
