בריחת שתן היא תופעה נפוצה בגיל המעבר, המשפיעה על נשים רבות וגורמת לאי-נוחות ולפגיעה באיכות החיים. בגיל המעבר חלים שינויים הורמונליים ופיזיולוגיים המשפיעים על תפקוד מערכת השתן, וכתוצאה מכך עלולה להתרחש בריחת שתן.
גורמים לבריחת שתן בגיל המעבר
שינויים הורמונליים: ירידה ברמות האסטרוגן בגיל המעבר משפיעה על רקמת החיבור של שרירי רצפת האגן ושלפוחית השתן, מה שמוביל לירידה בגמישות ולפגיעה בשליטה על השתן.
היחלשות שרירי רצפת האגן: עם השנים, שרירי רצפת האגן נחלשים, מה שמקשה על השליטה בשתן, במיוחד בזמן מאמץ כמו צחוק, שיעול או התעטשות.
גנטיקה ומבנה אנטומי: מבנה הגוף ונטייה גנטית יכולים גם הם להשפיע על הסיכון לבריחת שתן.
לחץ על שלפוחית השתן: עלייה במשקל ולחץ תוך בטני מוגבר עלולים להפעיל לחץ נוסף על שלפוחית השתן, מה שמגביר את הסיכון לבריחת שתן.
סוגי בריחת שתן בגיל המעבר
בריחת שתן במאמץ: מתרחשת כאשר יש לחץ פתאומי על שלפוחית השתן, כמו במהלך צחוק, שיעול, עיטוש או הרמת משאות כבדים.
בריחת שתן בדחיפות: תחושת דחיפות חזקה ופתאומית, שאחריה מתרחשת בריחת שתן.
בריחת שתן מעורבת: שילוב של בריחת שתן במאמץ ודחיפות.
דרכי התמודדות וטיפול
תרגילי חיזוק שרירי רצפת האגן: תרגילי קיגל, מסייעים בחיזוק שרירי רצפת האגן, משפרים את השליטה בשלפוחית ומפחיתים את תופעת הבריחה.
שינויים באורח החיים: ירידה במשקל, הפחתת צריכת קפאין ואלכוהול, והימנעות מעישון עשויים להפחית את התסמינים.
טיפול הורמונלי: יש נשים שעשויות להפיק תועלת מטיפול הורמונלי מקומי עם אסטרוגן, המחזק את רקמות רצפת האגן ושופרה את השליטה בשתן.
פיזיותרפיה: טיפול פיזיותרפי לרצפת האגן על ידי מטפל מוסמך יכול לשפר את תפקוד השרירים ולסייע בשליטה בשתן.
סיכום
בריחת שתן בגיל המעבר היא תופעה נפוצה אך ניתנת לטיפול והתמודדות. חשוב להכיר בכך ולפנות לייעוץ רפואי כדי למצוא את הפתרון המתאים ביותר. עם גישה נכונה וטיפול מתאים, ניתן לשפר את איכות החיים ולהפחית את התסמינים.
